בשנת 1924 בולגקוב כבר היה סופר די ידוע. הוא פרסם כמה סיפורים קצרים, כולל "Dyavoliada", אשר מבחינה מסוימת היה מבשרו של ספרו המפורסם "האמן ומרגריטה", והחל לפרסם את הרומן הראשון שלו, "הגווארדיה הלבנה". בולגקוב סיים לכתוב את "הביצים הגורליות" בתחילת אוקטובר 1924, ופרסם אותו בכתב העת "Nedra" בפברואר 1925; מהדורה מקוצרת פורסמה גם בחודשים מאי-יוני 1925 בכתב העת "Krasnaya Panorama", תחת הכותרת "קרן החיים" (ברוסית: Луч жизни). בולגקוב הקריא את הרומן בכמה אסיפות חברתיות שונות, שם הוא זכה לקבלת פנים חיובית.
ניתן לתאר את הביצים הגורליות כרומן מדע בדיוני סאטירי. הגיבור הראשי שלה הוא זואולוג מזדקן, ולדימיר איפטיביץ' פרסיקוב, מומחה לדו-חיים. הקריין מתחיל את הסיפור במוסקבה של 1928, שנראה כי הצליחה להתגבר על ההשפעות ההרסניות של מלחמת האזרחים ברוסיה והפכה לעיר משגשגת. אחרי תקופה ארוכה של הזנחה, המחקרים במכון הזואולוגי התחדשו. לאחר שעזב את המיקרוסקופ שלו למשך מספר שעות, פרסיקוב לפתע הבחין כי המיקרוסקופ, אשר הושאר לא ממוקד, יצר קרן אור אדומה; אמבה שנותרה תחת אור זה הראתה שיעור מוגבר ובלתי אפשרי של ביקוע בינארי, מתרבה במהירות עצומה ומפגינה תוקפנות יוצאת דופן. ניסויים מאוחרים יותר עם מצלמות גדולות - בשביל ליצור קרן אור גדולה יותר – אישרו שאותה מהירות רבייה מוגברת חלה על אורגניזמים אחרים, כמו צפרדעים, אשר התפתחו ויצרו דור חדש של צפרדעים בתוך יומיים בלבד. המצאתו של פרסיקוב נודעה במהרה לעיתונאים, ובסופו של דבר למרגלים זרים ולג.פ.או., השירות החשאי הסובייטי. במקביל, במדינה מתפרצת מחלה לא ידועה אשר מדביקה את כל התרנגולות וגורמת להכחדתם המוחלטת ברוסיה הסובייטית, אבל באופן מסתורי נעצרת בגבולות האומה ואינה ממשיכה הלאה. מנהל סובחוז אלכסנדר סמנוביץ' רוק (ששמו מהווה משחק מילים על שם הספר, "רוק" פירושו גורל) מקבל הרשאה רשמית להחרים את הציוד של פרסיקוב, ולהשתמש בהמצאה כדי לנסות להחזיר את אוכלוסיית התרנגולות לקדמותה. עם זאת, ביצי התרנגולות המיובאות מחוץ למדינה נשלחות, בטעות, למעבדתו של פרסיקוב בעוד ביצי הזוחלים המיועדות לפרופסור מגיעות לידי החקלאים. כתוצאה מכך, רוק מגדל כמות עצומה של נחשים גדולים, יענים ותנינים גדולים ותוקפניים אשר מתחילים לתקוף בני אדם. בבהלה שבאה לאחר מכן, פרסיקוב נהרג על ידי האספסוף - המאשים אותו בהופעתם של הנחשים - ומצלמותיו מנופצות. הצבא האדום מנסה לעכב את הנחשים, אך רק בואו של מזג האוויר הקר של אוגוסט – שתואר כדאוס אקס מכינה – עוצר סופית את פלישתם של הנחשים. בטיוטה קודמת הרומן מסתיים בזירת ההרס המוחלט של מוסקבה בידי הנחשים.
